בלוג

חיפוש
  • דסי שהם

להישאר ביחד או להיפרד?

עודכן ב: 13 דצמ 2018


(כתוב בלשון בנות ומיועד גם לבנים)


הנה מה שקורה: את בזוגיות, ורע לך. עד כדי כך, שאת שוקלת אם להישאר במערכת היחסים הקיימת, או שאולי עדיף לך להיפרד.


ברור, שיש בעד ונגד, מחירים צפויים משוערים ורווחים צפויים משוערים לכל אחת מהאפשרויות. אם כל היתרונות היו בצד אחד וכל החסרונות בצד השני – לא היית מתלבטת!

נניח, שזו לא החלטה דחופה. אין כאן איזה רילוקיישן עם דד ליין או, חלילה, אלימות.

ונניח, שכבר יש לך כל המידע הרלוונטי להחלטה, כל מה שאפשר לדעת במצב הנוכחי (אם לא – אז כדאי שתצאי ותלקטי עוד אינפורמציה).


ונניח, שכבר עשית כמה מהלכים:


התייעצת. עם חברות או מומחים. כולם אמרו את דעתם, במפורש או ברמזים, והדגישו, שבסופו של דבר, זו ההחלטה שלך. אז זה לא ממש עזר.


ניסית לתקן אותו. ביקשת, שאלת, דיברת, הסברת, הטפת, חינכת, דרשת, עשית מניפולציות, חיכית בסבלנות, אולי ישתנה, וגם זה לא ממש עזר.


ניסית לשנות את עצמך. השתדלת לוותר, לרצות ולהיות נחמדה, ואז עברת לטקטיקות של הצבת גבולות והיית אסרטיבית, ואז שוב חזרת לרצות. זה עזר לזמן מוגבל. הבעיות לא נפתרו.


התאמצת ועבדת קשה, כי אמרו לך, שצריך לעבוד על היחסים. זה עזר קצת, אבל עדין לא טוב לך ואין לך מושג מה עוד תוכלי לעשות. או אולי יש לך מושג, אבל כבר אין לך כוחות.

חשבת. זה הדבר שעשית הכי הרבה. שקלת, התלבטת, שאלת את עצמך שאלות נוקבות וענית. דיברת עם עצמך בתוך הראש בלי סוף.

התוצאה: את מותשת, והחלטה – אין.


למה כל- כך קשה לנו להחליט? יש הרבה סיבות, וזה תלוי במבנה הספציפי של כל אחת. אבל בגדול, יש משהו משותף לכולנו: קשה לנו להחליט, כי אין וודאות לגבי העתיד שצפוי לנו אם נחליט כך או אחרת. וחוסר וודאות זה משהו שמאוד קשה לבני אדם לקבל.


מה יכול לעזור לך בינתיים, עד שתגיע ההחלטה?


להבין, שחזרה על אותן מחשבות שוב ושוב, כמו גם הלקאה עצמית, שיפוט וביקורת עצמית בסגנון ״למה את... אולי תחליטי כבר!״ לא עוזרים במצב כזה. מדובר בסוג של דיאלוג פנימי, שלא מגביר מוטיבציה. יש אשליה שאת ״עושה״ משהו, כי את חושבת הרבה וחזק. בתכלס, בדרך כלל זה לא מקדם, רק מרעיש, צורם ומגביר את הסבל. מיותר. אפשר לוותר על זה. אין באמת חובה להחליט ואין באמת אקדח לרקה. אפשר להרגיע קצת. לנוח. לא נורא שעוד לא החלטת, את רק בן אדם.


לראות, שיש משהו וודאי בתוך חוסר הוודאות: העולם לא עצר מלכת, והחיים קורים בינתיים. תוך כדי המחשבות הטורדניות והרגשות הסוערים, יש חיים וראוי לחיות אותם. הם קורים ממילא, בין אם החלטת או לא. אבל את עוברת לידם, כי את לא ממש כאן. רק בשיחה הפנימית בתוך הראש שלך. חושבת וחושבת ומחכה להחלטה שתגאל אותך מהסבל.


להגיד לעצמך: החל מרגע זה, ועד שתגיע ההחלטה, אני חיה את החיים שלי. משעה לשעה ומיום ליום. מתוך כוונה, כמיטב יכולתי, לעשות טוב ולהימנע מלהזיק (לעצמי ולאחרים בסביבה).

כתבתי ״ההחלטה תגיע״ ולא ״את תחליטי״ מתוך נקודת מבט אפשרית: אולי בכלל לא אנחנו אלו שמחליטות? אולי זה רק נדמה לנו, וההחלטה פשוט תגיע לה, בנחת, בכוחות עצמה, כשיבוא זמנה?


בהצלחה!


162 צפיות0 תגובות
צרו קשר

דסי שהם

.

האתר נבנה ע״י אדר אלטמן

© 2018 כל הזכויות שמורות לדסי שהם

שם *

אימייל *

נושא

תוכן ההודעה